<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן ג'</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
דין בשר שנמלח ונתערב עם בשר שלא נמלח, שהוא מותר על ידי מליחה. פעם אחת נתערב בסל בשר שלא נמלח עם בשר שנמלח ולא שהה עדיין כדי פליטתו. ואומר רבי שיש להתירו מטעם שכל הדם שנבלע עכשיו כשאינו מלוח, יפלוט ממנו כשימלחוהו כמו דם של עצמו. ואפילו אומצא דאסמיק שרי לקדירה על ידי חתיכה ומליחה. והכי נמי יש לנו להתיר ואפילו בלא חתיכה ומליחה כיון שאין כאן ריבוי הדם כמו אומצא דאסמיק. ועוד ראייה לדבר מחדא חתיכה שמלחו משני צדדין שמתחילה קודם שנמלחה כולה פלטה האי גיסא ובלע האי גיסא כדאמרינן בכל הבשר ושרי ואע"פ שמתחילה בולע צד שלא נמלח מצד שנמלח, לפי שאחר כך כשנמלח גם אותו צד יפלוט כל דם. וגם ראייה מפרק כל הבשר דקאמר רב ששת מלח גרמא גרמא מאי שנא תרי דלא, דפליט האי ובלע האי, חדא נמי פליט האי גיסא ובלע האי גיסא. אלא [לא] שנא ומותר. דלענין זה שפיר נמי יש להביא ראיה מחדא חתיכה, להתיר בשר שנמלח ושלא נמלח נתערבו בסל. ועוד יש להתירו מטעם שפירש רבינו תם דדם משרק שריק כדפי' גבי דגים ועופות שנמלח זה עם זה. והאי דגבי דגים לא אמרינן להתירו, היינו משום דדגים רפי קרמייהו (והכא) [ומהני] נמי לענין זה שלא נאמר בהם משרק שריק. והכא נמי יש להתיר מהאי טעמא. [מיהו אם יש גומות באותו שלא נמלח והמלוח שוכן עליו יש לאסור] דעל כרחך דגומות מעכבות אותו מליפול. וגם מטעם הראשון שפירשתי שע"י מליחת עצמו יפלוט כשימלחו אין להתירו, היכא דאיכא גומא גדולה דמלקט בה ריבוי ציר ודם.
